החלטה בתיק בש"א 825/05

1.      בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בנצרת בתיק עב 1255/02 (מותב בראשות כב' השופטת שפר ונציגי הציבור ה"ה סאלחה ומיבר).

2.      ואלה העובדות הרלוונטיות לעניננו:

2.1.   הערעור נשלח לבית הדין ביום 13.9.05, והתקבל בבית הדין ביום 15.9.05.

2.2.   הערעור הגיע מבלי ששולמה האגרה בגינו. בו ביום שלחה מזכירות בית הדין לב"כ המבקש בפקס הודעה לפיה בהתאם לתקנות בית הדין לעבודה (אגרות) לא ניתן להגיש את ההליך ללא תשלום אגרה ולפיכך לא מתקבל הערעור לרישום. בהודעה צוין כי ניתן לשלם את האגרה בכרטיס אשראי או בבולי הכנסה.

2.3.   לטענת ב"כ המבקש, הוא פעל כדי לנסות ולשלם בכרטיס אשראי אך הדבר לא הסתייע בשל בעיות ביצירת קשר טלפוני עם המזכירות ועם מרכז המידע. לבסוף נשלחו בולי הכנסה ואלה הגיעו לבית הדין ביום 25.9.05.

2.4.   ביום 26.9.05 הודיעה המזכירות לב"כ המבקש כי נוכח מועד תשלום האגרה (לאחר שחלף המועד להגשת הערעור) הערעור לא יתקבל לרישום וכי יש להגיש בקשה להארכת המועד.

2.5.   בקשה כזו הוגשה ביום 16.10.05.

3.      נימוקי הבקשה הם:

3.1.   פסק הדין שניתן ביום 19.6.05 הומצא למבקש ביום 2.7.05. הודעת הערעור נשלחה לבית הדין ביום 13.9.05, בתוך המועד הקצוב להגשת הערעור. לטענת המבקש, בשל טעות משרדית נשלח הערעור ללא תשלום האגרה.

3.2.   מיד כשהתבררה הטעות בקשר לאי תשלום האגרה פעל ב"כ המבקש לתשלומה. בשל קשיים ביצירת הקשר עם המזכירות שולמה האגרה רק ביום 26.9.05.

3.3.   המשיב טרם גיבש ציפיות לסיום ההליך מאחר והמועד האחרון להגשת הערעור, בשים לב למועד המצאה, היה ביום 17.9.05.

3.4.   האיחור בתשלום האגרה נעוץ גם בנסיבות חיצוניות שאינן בשליטת ב"כ המבקש ולפיכך יש לפעול בהתאם לגישה הסלחנית של בית הדין.

4.      המשיב התנגד לבקשה,  מנימוקים אלה:

4.1.   בניגוד לנטען על ידי המבקש, מעיון באישור המסירה של פסק דינו של בית הדין קמא אשר צורף לתגובה עולה כי פסק הדין הומצא לב"כ המבקש כבר ביום 23.6.05. מכאן שהמועד להגשת הערעור (בשים לב לפגרה) היה ביום 9.9.05.

4.2.   בכל מקרה הערעור נשלח לאחר שחלף המועד להגשתו וזאת מבלי שניתן כל טעם לכך. כל טענות המבקש המתייחסות לפרק הזמן שמיום 13.9.05 ואילך ממילא אין בהן כדי לספק טעם לזמן שחלף מיום 9.9.05 ועד ליום משלוח הערעור.

4.3.   סיכויי הערעור "אפסיים".

5.      על פי תקנה 73 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991 (להלן - תקנות בית הדין) המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית הדין האזורי הוא שלושים יום מהיום שבו הומצא למערער פסק הדין. עם זה, רשאי בית הדין או הרשם להאריך מועד זה " מטעמים מיוחדים שיירשמו" (תקנה 125 לתקנות בית הדין). כבר נפסק כי אין בנמצא, בחוק או בפסיקה, רשימה סגורה של טעמים העולים כדי "טעם מיוחד". ספק אף אם ניתן לגבש נוסחה נוקשה אשר כוחה יפה לכל המקרים. אשר על כן, יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו הוא .

6.      אקדים ואציין כי מקום בו מתבקש הפעלת שיקול דעת של בית הדין, בין היתר בבקשות להארכת מועד, שומא על המבקש לבוא בידיים נקיות ולהציג את העובדות כהווייתן. במקרה הנוכחי המבקש לא סיפק כל הסבר מדוע באישור המסירה שצורף לתגובת המשיב מצוין כי פסק דינו של בית הדין קמא הומצא למשרדו ביום 23.6.05 ולא כנטען על ידו - ביום 2.7.05. המבקש לא עשה שימוש בזכות התגובה הנתונה ובחר להתעלם מטענת המשיב בענין זה. לטעמי די בטעם זה כדי להצדיק את דחיית הבקשה להארכת מועד.

7.      למעלה מן הדרוש אציין טעמים נוספים: